<h1>סמ"ג לאוין סימנים ש"ה—ש"ו</h1>
<h2>דף יד.</h2>
גרסינן ביומא פרק הוציאו לו (נ' א') ומשנה היא בפרק שני דתמורה (י"ד א') כל קרבן שאין קבוע לו זמן אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה שאם לא יקרב היום יקרב [גם] למחר וכל קרבן שקבוע לו זמן בין קרבן ציבור בין קרבן יחיד, כגון פסח וחביתי כהן גדול, דוחה את השבת ודוחה את הטומאה ולא כל (טומאות) [הטומאה] הוא דוחה אלא טומאת המת בלבד (ע"פ רמב"ם ביאת המקדש פ"ד הל' ט') כדאיתא פ"ק דיומא, כל קרבנות הציבור קבוע להם זמן לפיכך כולן דוחין את השבת ואת הטומאה מהמת, [ו]כל קרבן מהם ש(י)קרב בטומאה אינו נאכל (שם הל' י'—י"א), חוץ מן הפסח בלבד כדאיתא פרק כיצד צולין (פסחים ע"ו ב'), אלא מקטירין ממנו דברים הראוים להקטרה והשאר הראוים לאכילה נשרף כשאר קדשים שנטמאו (שם הל' י"א), כיצד דוחה את הטומאה הגיע זמנו של אותו קרבן והיו רוב הקהל שמקריבין [אותו] טמאין למת או שהיו הקהל טהורים והיו הכהנים המקריבין טמאין למת או שהיו אילו ואילו טהורין והיו הכלי שרת טמאין למת הרי זה יעשה בטומאה ויתעסקו בו (בין) טמאים (בין) [ו]טהורים כאחד ויכנסו כולם לעזרה, אבל הטמאין בטומאה אחרת כגון זבין וזבות נדות ויולדות וטמא שרץ ונבילה וכיוצא בהן לא יתעסקו בו ולא יכנסו לעזרה אף על פי שנעשה בטומאה ואם עברו ועשו ונכנסו חייבין כרת על הביאה ומיתה על העבודה שלא נדחית אלא [על] (ב)טומאת מת בלבד (שם הל' י"ב).
